דרך עיתון הפלס[1] – מאמר מערכת

חשך עולם בעדנו

בתקופה קשה ונוראה, כאשר ספינת עולם התורה מיטרפת בין הגלים הזידוניים המבקשים להטביעה ח”ו[חס וחלילה] – הגיעתנו השמועה הנוראה והמחרידה כל לב, כי ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים. רבן וליבן של ישראל, פאר הדור והדרו, רבינו קדוש ישראל, עטרת ראשנו, נלקח בסערה השמימה.

חשך עולם בעדנו. בשעה נוראה זו, כאשר הלב דואב עד דכדוכה של נפש, וממאן לעכל כי ניטל זוהרו של עולמנו אשר האיר את חשיכת דורנו, אין בידינו לתאר אפילו בקצה המטה את גודל האבידה ועוצם המכה אשר הוכינו. …
כל בן תורה וירא אלוקים מתקשה לעכל את השבר אשר הושברנו בהסתלקותו בחטף של רבן של ישראל זי”ע שנודע עוד לפני רבות בשנים כספר תורה חי שאצר בקרבו ידיעת התורה על כל מיכמניה ומעמקיה, ומכח זה הנחיל אהבת תורה ועומק עיונה והעמיד תלמידים הרבה.

כל מי שעיניו פקוחות יודע כיצד זכה דורנו למי שעמד כמגן ומחסה בתקופת סופה וסערה, כאשר ניצב בעוז ובגבורה כשומר משמרת הקודש של עולם התורה, במסירות נפש שאין דומה לה לביצור חומות היהדות מול כל המנסים לקעקע דרכי התורה והמסורה.
את משאו האחרון שנאמר בכינוס לביצור חומת החינוך שהתקיים בבני ברק במוצש”ק[במוצאי שבת קודש] תרומה החל רבינו מרן זצוק”ל[זכר צדיק וקדוש לברכה] בזעקת כאב שפרצה מלבו הטהור: “זה זמן של פיקוח נפש, פיקוח נפש לכל התורה והיהדות; רוצים לעקור את הכל, ואומרים זאת בפירוש, זו שריפה זה בוער, ‘ברענט א פייער’ ומה יש לדבר…”.
באותו מעמד, כמו בשאר משאותיו שנאמרו בשנים האחרונות, חזר והביע כאבו מפני הקרירות הפושטת, באומרו כי הגענו למצב אשר בו “יש קאכט זיך’ (רתיחה) של ‘אשר קרך’, מצב שאף פעם לא היה דבר כזה, וכל אחד מרגיש במקומו לאיפה הרוח נושבת… כשיש קרירות צריך ללחום נגד, אי אפשר לשבת שאנן…כל קרירות משפיעה”.

הזעזוע הפוקד את כל בני היהדות הנאמנה מבטא את התחושה המפעפעת בכל אתר ואתר ומשמעותה הנוראה עבור כולנו. איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה. כיצד כרגע נפל בעודו ניצב בחזית המערכות לקיום הדת ולמען תורה בטהרתה ללא כל שינוי, כשהוא מעורר ומחזק הלבבות מול כל הרוחות הרעות והדעות הזרות – פקע לבו, לבן של ישראל, מעוצם דאגתו וחרדתו מול כל האיומים הקיומיים המרחפים מעל עולם התורה והיראה.
ועל כן הכל מרגישים כתלמידים שאיבדו את רבם האהוב, כבנים שהתייתמו מאביהם. אין מי שלא הרגיש את השפעתו על הדור כולו ועל כל יחיד, ואת אהבתו השופעת, הנובעת ממקור התורה, שהורעפה על כל בני דורו.

זה היה המסר המרכזי בכל שיחותיו. לא לחיות בשטחיות, להיזהר מפני הרדידות וקלילות הדעת. הוא קרא לחשוב, להתבונן, להעמיק בכל דבר – ולהתעלות מעל המחשבה הפשטנית, ההמונית והשטחית, ההורסת כל חלקה טובה. כל מי שהתבונן באמריו וניצוצי מחשבתו הבהירה והחודרת של רבינו, הבחין כי .. מהלך המחשבה שהביע קול האמת בדורנו, אינו מסתיים בדברים שנאמרו ונדפסו. כל מי שמעיין בדברים ומתבונן בהם, חש כי המילים תובעות ממנו להמשיך הלאה ולערוך מחשבות לאור מבטו הזך שהביע אביהן ומאורן של ישראל, לשזור את חוט המחשבה, להיות “מבין דבר מתוך דבר”, לקיים חובת האדם להבין ולהשכיל, ולהסיק את המסקנות.
זאת בכל התחומים, אך בפרט בכל הנוגע לחובתנו לעמוד בעוז ובמסירות נפש, להמשיך ולשמור על הדרך המסורה לנו, שאותה הנחיל לדורנו כפי שקיבל מרבותינו מעתיקי השמועה, דור אחר דור, מהר סיני ועד לדורנו אנו.

הכתבה המלאה בתגובה הראשונה.

===
הערות מערכת:
[1]עיתון הפלס – מזוהה עם ה’פלג הירושלמי’, בראשותו של הרב שמואל אוירבאך זצ”ל.